נימול וכאב מהמרפק לאצבעות

כאבים ונימול באמה הם תסמינים אופייניים ללחץ על רקמת עצב או כלי דם. העצבים המקשרים בין המוח וחוט השדרה לפריפריה מסוגלים להתארך כדי לאפשר תנועה. המעבר שלהם ממערכת עצבים מרכזית לפריפריה מתרחש בתוך נקבים ייעודיים במעטפת השריר (פסציה), בשרירים, ובקרומים המפרידים בין מדורים באיברים הפנימיים ובגפיים.

מתח רקמתי מוגבר במעטפת השריר או בשרירים יכול להקטין את קוטר הנקב, לגרום ללחץ על העצב ולמנוע ממנו להתארך.  לאורך זמן, לחץ זה גורם לתהליך דלקתי, נפיחות והגדלה נוספת של הלחץ בתוך הרקמה.

בנוסף, העצבים הפריפריים תלויים גם ביכולת של חוט השדרה  או שורשי העצב במוצא מעמוד השדרה לנוע בתוך תעלת השדרה עם תנועת הגפיים. כלומר תהליך ניוון של דיסק בין חולייתי צווארי הגורם ללחץ על חוט השדרה או שורש העצב יכול לגרום לכאב ותחושת נימול, בד”כ מתחת למרפק לכיוון אצבעות כף היד.

אבחנה מבדלת:

כאשר הצוואר מוגבל מאוד בתנועה לצד אחד \ מישור תנועה מסויים ויש היסטוריה של כאבי צוואר סביר להניח שהלחץ על רקמת עצב נובע מעמוד שדרה צווארי. הטיפול במקרה הזה מתמקד בהגבלת ההשפעה של תהליך הניוון ע”י הגדלת טווח תנועה בצוואר.

כאשר אין מגבלה משמעותית בטווח התנועה בצוואר, אבל תנועות של חגורת כתפיים מחמירות את הסימפטומים סביר להניח שהלחץ על רקמת העצב נובע מרקמות רכות (שרירים ומעטפת שריר).

במקרה הזה הטיפול מתמקד במעטפת השריר (פסציה).

כאשר אין שום תנועה מובהקת שמחמירה את הסימפטומים ואף יש החמרה מסויימת בלילה, ייתכן מאוד שהגורם הוא שיבוש בתפקוד של איברים פנימיים. במקרה הזה האוסטאופת מברר בתשאול אם קיימים ליקויים בתפקוד של מערכת הנשימה (אסתמה, קשיים בנשימה, ברונכיט) הפרעות המיוחסות למערכת העיכול (ריפלוקס, כאבי בטן אחרי הארוחה, גזים), הפרעות הורמונליות (תת תריסיות) או דופק מהיר ללא כל סיבה מוגדרת.

ליקוי תפקודי של איברים פנימיים לא מצביע על פתולוגיה בכל המקרים. כאשר אין פתולוגיה ברקע הטיפול האוסטאופתי מתמקד במעטפת האיבר ובהקשרים הגלובליים שלה.

לדוגמא אסתמה עשויה לגרום לרצועה המחברת את הריאה לחוליה צווארית C7 להתעבות, לשבש את התנועה של חוליה זו וכפועל יוצא להגדיל את הלחץ על הדיסק הבין חולייתי C7-T1. טיפול ברצועה הזו יכול לשפר תפקודי ריאה וגם להקל על נימול וכאבים באמה.

Updated: דצמבר 19, 2016 — 10:10 am
© 2016 Frontier Theme